פסק-דין בתיק ת"ק 002079/02

 זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע בתאנות דרכים בה היה מעורב גם אוטובוס השייך לנתבעת ונהוג בידי אחד מנהגיה

  התובע טוען בכתב התביעה כי בתאריך התאונה  נהג מר כהן מרדכי באוטובוס ולא הבחין בתמרור המורה לו להיזהר עקב כניסה למקום בו רכבו היה שם . היות והתובע נהג ברכב כבד וארוך , לכן לא הספיק לבצע פניה ועקב כך פגע ברכבו

  יצויין כי מתיאור האירוע כפי שהובא בכתב התביעה לא ניתן להבין כיצד אירעה התאונה . למרבה הצער התובע התרכז יותר, הן בכתב התביעה והן בעדותו בפני, בהתנהגות הנהג מטעם הנתבעת, ופחות בלתאר בדיוק איך קרתה התאונה על כל נתוניה ועובדותיה .

   הוגש כתב הגנה בו נטען כי רכבו של התובע יצא מחניה וניסה לבצע סיבוב פרסה בניגוד לתמרור עצור .

  יאמר מיד כי גם כתב ההגנה , לא היה מפורט דיו כדי לתת לי תמונה מלאה על נתוני השטח, מצב הכביש, רוחבו, צורתו, כיווני הנסיעה של האוטבוס והרכב של התובע , כדי להציג תמונה ברורה על התאונה .

 למעלה מן הדרוש אציין כי זו אינה הפעם הראשונה , ולמעשה כך בכל התביעות המוגשות כנגד הנתבעת, מוגש כתב הגנה , תמציתי שבתמציתי, ולקוני , עד כי התמצות והקיצור  , מידה טובה לכשגופא, פוגמת ביעילות ומפרה את החובה להגיש לבית המשפט את כל גרסתה של הנתבעת, . תמציתי, אך ברור .

 מכל מקום נאלצתי להמתין עד לשמיעת הראיות כדי להשכיל כיצד אירע מה שאירע , והנה התמונה .

  התאונה אירעה בסמוך לחנון המכללה  ע"ש לוינסקי. הכביש העובר ליד סמינר לוניסקי, מגיע למקום בו יש כיכר ובה שדרת עצים, הכביש סובב סביב הכיכר וסב על עקבותיו לנסיעה בכיוון הנגדי. סמוך למרכז הכיכר ובצד ימין לכיוון הנסיעה ישנו חניון המכללה.

  הכניסה לחניון מוסדרת ע"י שער , על מוט השער החוסם את הכניסה מורכב תמרור ב-36 - תמרור עצור שכן מהחניון יוצאים הרכבים ישר אל  הכביש.

   התובע היה לפני התאונה בחניון המרצים של המכללה , בה הוא משמש כפרופסור לשפות, נכנס לרכבו , והחל לנסוע לכיוון היציאה מהשער, הגיע לשער ועצר .השוער פתח את השער,  והתובע המשיך בנסיעתו השוטפת

  התובע טוען, כי הוא קיים את הוראת התמרור בזה כי הוא עצר לפני הרמת מוט השער.ועל כן המשיך בנסיעה שוטפת ונשפך אל תוך הכביש.

 באותה שעה בא מצד שמאל של התובע האוטובוס נהוג בידי מר כהן. התובע הספיק לנסוע על הכביש 7-8 מטר, ואז התנגש עם האוטובוס שבא משמאל.

   אינני זקוק להכביר במלים על צורת הנהיגה הפסולה של התובע אשר שם את מבטחו בכך שהוא עצר לפני הרמת מוט השער, וסבר כי בכך קיים את חובתו הקבועה בתקנות . והוא מטיל על נהג האוטובוס את האחריות לכך כי זה לא נהג בזהירות שכן הוא לא שעה לשלט ( לא תמרור ) המוצב בכניסה לכיכר המחייב נוהגים בדרך במשנה זהירות .

  אין קשר בין השלט האמור ובין התאונה . השלט לא הטיל על הנהג של האוטובוס כל חובה ספיציפית, והוא רק מזהיר את הנוהגים בשטח, כי יש להיות עירני. נהג האוטובוס לא הפר כל חובה הקבועה בתקנות ולא נהג כפי שנהג סביר לא היה נוהג בנסיבות.

  התובע הוא אשר יצא אל הכביש בניסעה שוטפת, ולא עבר אלא 7 או 8 מטרים עד שחסם את נתיב הנסיעה של האוטובוס וגרם להתנגשות

  עובדה זו כי התובע נסע בכביש רק 7-8 מטר , פורטת את נהג האוטובוס מכל רשלנות תורמת, כי הזמן העומד לרשות נהג האוטובוס לתגובה בלימה ועצירה, הוא יותר מן הזמן בו עובר התובע 7-8 מטר

   התובע טען בפני כי לפני שעלה לכביש הוא הסתכל שמאלה, אך לא ראה את האוטובוס, מתוך נימת דבריו של התובע, שמעתי היסוס וחוסר אמינות בטענה כי הוא הסתכל ולא ראה את האוטובוס. איני מקבל את גרסתו זו. ומעדיף את המשתמע והנאמר מפורשות מפיו כי הוא סמך על כך שעצר לפני השער  ולאחר מכן המשיך בנסיעה שוטפת.

  התובע אחראי לאירוע התאונה .

 התביעה נדחית